פלוס נ' דיינרס קלוב ישראל בע"מ

פסק דין

בפני בקשת רשות ערעור על החלטת כב' הרשמת סלע אביגיל, מיום 19/12/13, שניתנה בתיק הוצאה לפועל 02-17888-10-1, לפיה השיתה על המבקש צו תשלומים של 1,000 ₪, החל מ- 20/2/14 ומידי 20 לחודש שלאחר מכן וכן הורתה למבקש לשלם סכום ראשוני של 1,500 ₪.

המשיבה הגישה תגובה לבקשת רשות ערעור והשאירה את העניין לשיקול דעתו של בית המשפט.

יאמר, כי למרות השארת העניין לשיקול דעת בית המשפט, פרש ב"כ המשיבה בפני בית המשפט התייחסות עניינית לבקשה.

מצאתי לנכון לקבל את הבקשה, לדון בה כבערעור ולקבל את הערעור.

העובדות בקצרה:

המבקש בן 57, רווק ומתקיים מקצבת הבטחת הכנסה, כעולה מאישור המוסד לביטוח לאומי, שצורף לבקשה למתן צו תשלומים וכן לבקשת רשות ערעור.

המבקש הגיש בקשה ביום 19/12/13, בבקשה לפרוס את החוב בתיק ההוצאה לפועל, לתשלומים, בני 150 ₪ כל אחד.

כב' הרשמת הגיעה למסקנה, כעולה מסעיף 1 להחלטה, כי הכנסותיו של המבקש עומדות על סך 3,170 ₪. קביעה זו מבוססת בחומר הראיות ובמסמכים שהונחו לפתחה של כב' רשמת ההוצאה לפועל. הכנסה זו כוללת הבטחת הכנסה בסך 2,000 ₪ וכן סיוע בדיור בסך 1,170 ₪.

מאידך, בסעיף 1 הגיעה למסקנה, שהוצאותיו החודשיות עמדו על סך 2,000 ₪. משכך, הגיעה למסקנה כב' הרשמת, כי הכנסתו הפנויה עומדת על סך 1,170 ₪, קביעה זו אינה מבוססת בחומר הראיות שהונח לפתחה, ואף מסקנה מוטעית.

בסעיף 1 מונה כב' הרשמת את ההוצאות החודשיות בגין שכ"ד של 500 ₪, כלכלה בסך 1,000 ₪ והחזר הלוואה לבנק הפועלים בסך 500 ₪. כל מה שקשור לדמי השכירות, כב' הרשמת טעתה ביחס לדמי השכירות החודשיים, שעה שאלה, כעולה מחוזה השכירות ומהחשבוניות בגין תשלום דמי שכירות עומדים על סך 1,670 ₪ לחודש.

כב' הרשמת התעלמה מטענתו של החייב, כי הוא מקבל סיוע בדיור בסך 1,170 ₪ ועל כן הוא משלים את היתרה בסך 500 ₪. אין זה נכון לזקוף לחובתו של המבקש את הסיוע בדיור במלואו, כהכנסה ובפרק ההוצאות, לצמצם את ההוצאות לסך של 500 ₪. טעות זו היא טעות בולטת, אשר הביאה לכך שכב' הרשמת תסבור שהכנסתו הפנויה, עומדת על סך 1,170 ₪ ולא היא. על כן, יש להעמיד את הוצאותיו על סך 2,670 ₪, המורכב מ- 1,670 ₪ שכר דירה, כלכלה בסך 1,000 ₪ וכן החזר הלוואה בסך 500 ₪.

לו כב' הרשמת היתה מעמידה את ההוצאות של שכר הדירה על סך 500 ₪ בלבד, כפי שטען החייב בסעיף 4 לבקשתו, היה עליה לא לזקוף את ה- 1,170 ₪ סיוע בדיור, שהחייב לא ראה בהם כהכנסה, אך אם זוקפים לשיטתה של כב' הרשמת כהכנסה וכך גם אני רואה אותה, יש לזקוף את מלוא דמי השכירות ולא את החלק שמשלם החייב, לאחר קיזוז דמי הסיוע בדיור. הדברים מצוינים בסעיף 4 לבקשה בצורה ברורה ונהירה ולא ניתן להבין אחרת.

אם כך, הכנסתו הפנויה מצטמצמת לסך של 500 ₪. אם כך, הכיצד ניתן להשית עליו צו תשלומים כפול מהכנסתו הפנויה, כפי שמצאה אותה כב' הרשמת. די לי לרמוז, כי המוסד לביטוח לאומי, כאשר מעניק הבטחת הכנסה, מקיים גם הוא, במקביל, בדיקת יכולת מקיפה, יסודית ואף מחמירה, ביחס להכנסות ונכסי המבקש, דבר שהיה אמור לחזק את הנתונים שמסר המבקש בבקשתו ובשאלון שצורף על ידו.

אכן, רשם ההוצאה לפועל הוא זה אשר מופקד על עריכת חקירת יכולת ו/או בדיקת יכולת של חייב וערכאת הערעור לא תתערב בהחלטתו, אלא במקרים יוצאי דופן, בהם חרג כב' הרשם ממתחם הסבירות. ראו לעניין זה בר"ע 1071/03 דרור בולה נ' בנק לאומי לישראל ורע"צ 35723-04-12.

אך בנסיבות העניין ולאור הטעות הבולטת בהערכת הוצאותיו, בניגוד למסמכים שהונחו על שולחנה של כב' הרשמת, שהביאו ליצירת הכנסה פנויה מוטעית ולא מבוססת ,על יסוד כך נגזר צו תשלומים לא סביר ולא מידתי, בעקבות אותה טעות.

על כן, אני מקבל את הערעור, מפחית את צו התשלומים ל- 500 ₪, שישולם על ידי המבקש באופן מידי וכן בכל 20 לחודש שלאחר מכן, בתאריכים שקבעה כב' הרשמת.

גם התשלום הראשוני שנקבע על ידי כב' הרשמת בסך 1500 ₪ , מבוטל בזאת, יתר הוראות החלטתה יעמדו בעינם.

בנסיבות העניין, אין צו להוצאות.

ניתן היום, א' אדר ב תשע"ד, 03 מרץ 2014, בהעדר הצדדים.